יאלום (יאלום, 2006) סבור כי זירת הלמידה העיקרית היא הקבוצה הטיפולית ובעזרת הבנית הקבוצה היא נותנת לנו תמונה בזעיר אנפין של עולמו החברתי של כל מטופל.
ע"י התנסויות חוזרות ונשנות בקבוצה לומדים המטופלים על יחסיהם הבין אישיים. משוב מצד הקבוצה ותצפית מאפשרים להגיע לרמת מודעות גבוהה יותר על יחסים אילו.
בתהליך זה הם לומדים פעמים רבות שחלק מתפישתם מהעבר  את עצמם ,מעוותת ואינה רלוונטית להווה. יאלום סבור שתובנה והעברה הינם בעלי ערך תרפויטי נמוך יותר מאשר "חויה רגשית מתקנת" של יחסי גומלין בין אישיים אוטנטיים המתרחשים בקבוצה.
בסדנא זו  נעשה  שימוש בסוס כאמצעי טיפולי בעל עוצמה. אנו משתמשים בתכונותיו הייחודיות הבאות לידי ביטוי בקשר בין נפש לגוף באמצעות הקשר בין הרוכב לסוס. רגשות משפיעים באופן ישיר על הגוף . הסוס חש את הרוכב ע"י מתח השרירים,תנוחת הרוכב ,מגע הידיים עם המושכות ובכלל התקשורת עם הסוס , ומגיב איליו באופן מיידי .
תגובתו המיידית מחייבת את הרוכב להגיב בטווח זמן קצר ביותר של שניות על מנת להפיק מהסוס את הנדרש.  כל זה מפיק התנהגויות אותנטיות של המטופל ונוגעת בנקודות של שליטה ,מתן אימון ויכולת להתמסר.  באותה מידה הסוס מגיב באופן אותנטי ומאפשר לרוכב לראות את התנהגויותיו ולהיעשות מודע אליהם ב"כאן ועכשיו."
בעבודה קבוצתית אנחנו מסתייעים ברגישות הסוס ומודל העדר "כמודל לחיקוי ולתקשורת של חברי הקבוצה שהתלכדו כ"עדר"  סביב מטרות משותפות."(כהן,ליפשיץ,2005) " העדר בוחר לו מנהיג ופועל לפי קודים חברתיים המזכירים במידה רבה את התקשורת בין בני אדם: הם מצייתים למנהיג,נוהגים לשחק,מייחסים חשיבות למרחב הפרטי שלהם,מתקשרים עם הסוסים הסמוכים להם וכאשר אינם נענים הם מגיבים באיום ואף באלימות."(מוריס,1991)
תכונות אילו מזכירות את הדברים שביון כתב על החברתיות האנושית1992 ביון)).
ההתנסות הקבוצתית מועצמת דרך היחסים בין  פרטי העדר.המטפלים הם מנהיגי הקבוצה והעדר .
כיון שהסוס חיה נטרפת הוא נזקק להגנת העדר ונזקק למנהיג כמגן ומחליט החלטות עבור כולם .
הפרט הרוכב מהווה עבור הסוס חלק מהעדר וכמנהיג אישי .הוא מצפה מהרוכב להנהיג אותו ותלוי במידה רבה במסרים מצד הרוכב .
הקשר הנוצר בין הרוכב לסוס ובין חברי הקבוצה נותן לנו תמונה בזעיר אנפין של מערכות היחסים הבין אישיות ומאפשרות תובנות לחיים התוך אישיים.
בשנים האחרונות)1999 הוקם ארגון בינלאומי( מתפתחת גישה טיפולית )-EGALA MODEL
Equine Assisted Growth and Learning Association( הנעזרת בסוס ללא רכיבה,כאשר הנחת היסוד בגישה זו היא שהתנהגות הסוס ותגובותיו האותנטיים  מהווים מעין מראה להתנהגות המטופל ובאמצעות התייחסות להתנהגות הסוס נוכל להבין את חווית האדם. בגישה זו עובדים עם היחיד,המשפחה וקבוצה . 
עפ"י שיטה זו העבודה נעשית בצוות שמורכב ממנחה מהתחום הטיפולי ומנחה מתחום הסוסים.
ישנה התנגדות לשילוב רכיבה.
בעבודה המתוארת במאמר זה הנחה זו שולבה אך בדרך שונה ותוך כדי שילוב הרכיבה מתוך הבנה שהרכיבה נותנת לנו מימד נוסף בחוויה התוך אישי של האדם,כפי שפורט למעלה.

 
הקבוצה הונחתה ע"י  פסיכולוגית מורה לרכיבה  ולעזרתה הצטרפו עוד מדריך רכיבה ועוזר מדריך.
חלוקת העבודה בין אנשי המקצוע היתה ברורה,אם כי המסר היה שישנם שני מנחי קבוצה העובדים כצוות. הפסיכולוגית ניהלה את הקבוצה מבחינה טיפולית ובנתה את דרכי העבודה ברובד הרגשי עם הסוסים ומדריך  הרכיבה עסק בנושא הרכיבה ולימודה.אין ספק שבמהלך העבודה השמירה על חלוקה ברורה בצוות,היטשטשה לעיתים ודרשה תהליכי עיבוד והתבוננות של הצוות. עוזר המדריך השתלב ברמה הטכנית בלבד .
הקבוצה המדוברת  הורכבה מעשרה משתתפים בני בממוצע   35  שנה.כל המשתתפים היו אנשי מקצוע בתחום הטיפולי.הקבוצה נפגשה באופן סדיר כשלוש שנים ,אחת לשבוע לצורך הדרכה מקצועית עצמית  .
בעוד שחלק משתתפי הקבוצה התנסו ברכיבה מעט פעמים במסגרת טיולים בשטח, רובם היו חסרי ניסיון.
 

 
יאלום מתייחס לכך שטיפול קבוצתי הוא תהליך אישי ביותר וש "שמטופל נכנס לקבוצה ,משתתף בה ,משתמש בה וחווה אותה באופן אישי ייחודי". )יאלום,2006( 
ברוח הנ"ל ,מטרת ההתערבות  היתה לאפשר לכל אחד מהמשתתפים לזהות את התחושות המתעוררות בתוכם במהלך הרכיבה והשפעת התחושות על יחסיהם הבין אישיים .
כמו כן הצורך לעבוד בשיתוף פעולה אפשר התבוננות על מבנה הקבוצה ואפשר להתנסות בתפקידים שונים .התנסויות סייעו בהבנת הדינמיקה וגיבוש הקבוצה.
 
 
העבודה הטיפולית נעשתה בחווה המהווה בי"ס ללמוד רכיבה . כל הסוסים מאולפים היטב ומורגלים לעבודה עם רוכבים מתחילים.
כל מפגש חולק לשניים :אחד התנסותי ושני שיחת עיבוד תוך שימוש באמצעים אומנותיים.
הקבוצה נפגשה שמונה פעמים, במשך שלוש שעות כל פעם.
 
שלב ראשון-הכרות:   
יאלום מתייחס לכך שקיימות שתי משימות העומדות בפני קבוצה בתחילת דרכה הטיפולית.הראשונה היא להבין כיצד להשיג את משימתם המרכזית והשניה להתחיל להתייחס למגעיהם החברתיים בקבוצה כדי שיפיקו סיפוק מההנאה שבשותפות.
בשלב זה של התפתחות קבוצה, החברים מחפשים אחר מיקומם בקבוצה ועסוקים ביחס שיקבלו מהקבוצה.)יאלום,2006(
קבוצה זו אומנם יצרה לעצמה זהות במשך שנות עבודתה הקודמות ותפקידיה היו ברורים אולם עצם החשיפה לעבודה עם הסוסים גרמה להתרגשות,בלבול ותהיות על הנדרש מהם וכיצד יגיבו תוך כדי המפגש עם הסוס.
באופן מסוים הקבוצה הפכה להיות מהססת ותלותית .יאלום מתייחס לכך שתלות זו נובעת ממקורות רבים ובמקרה הזה בעיקר בגלל המערך הטיפולי החדש להם.)יאלום,2006( במצב זה המטפל הופך להיות דמות "מושיעה" . 
נראה כי העבודה עם הסוסים והצורך "ללמד" לרכב ,מגביר את התלות ואת הצורך של המנחה להיות אקטיבי ומכוון. התנהגות זו של המנחה מפחיתה חרדה שקיימת בלאו הכי ברמות גבוהות יותר בגלל אופי העבודה.
בשלב ההתכנסות  נאמרו משפטים אשר הצביעו על הציפיות מהעבודה ."מקווה שלא מדברים פה הרבה..."  "באנו לעשות ... מקווה שיהיה פה גם עומק"....
כיון שמנחי הקבוצה באו משני תחומים מקצועיים ,הם עוררו חוויות רגשיות שונות אצל חברי הקבוצה. המנחה )פסיכולוגית( נתפסה כדמות המגשרת למדריך הרכיבה וכדמות מגינה והמדריך כדמות סמכות מרוחק ומסקרן . בהמשך התפיסה שונתה.
נראה היה כי עצם המרחב הפתוח והעבודה עם הסוס המעלה תכנים יצריים רופפו במידה מסוימת את המסגרת ועוררו תכנים של צורך בשליטה בתהליך)כתוצאה מהחרדה שהציפה(.
דבר זה בא לידי ביטוי בניסיון להכתיב את מסגרת העבודה. כבר במפגש הראשון היה לחץ של הקבוצה להגדיל את שעות הרכיבה .
 
בתחילה נעשתה עבודת הכרות עם מרחב העבודה , בחווה ועם הסוס. חברי הקבוצה למדו להכיר את החווה ובהמשך את שפת הגוף של הסוס ,תוך התייחסות למנח הגוף ומתן פירוש לכל אחד מהם .
נעשה דגש ראשון על בטיחות ,תוך בדיקה עם חברי הקבוצה ,מהי בטיחות עבורם וכיצד לדעתם ניתן להשיג זאת.
בלטו פערים בין חברי הקבוצה בהגדרותיהם ובאופי התייחסותם לסוס כבע"ח "מסוכן". היה עיסוק בשאלה מי פוחד ומה משמעות הפחד בכלל. 
בהמשך חברי הקבוצה התנסו בהובלת סוס ורכיבה. 
המגע הראשוני הישיר העלה חרדה שמא לא יצליחו לעלות על הסוס וסביב החשש מאיבוד שליטה וסכנת פגיעה .
כמו כן היה מי שהתייחס לקושי בתקשורת עם הסוס והחשש שהוא לא "ישמע בקולי."
 
התבוננות על  הצלחת חברי קבוצה נתנה דרבון לאחרים להתנסות. תוך כדי העבודה חלקם חשפו את חששם וחלקם הביעו זאת בדרך השלכתית כמו "את בטוחה שאני לא כבדה מדי לסוס."?
בשלב זה נעשתה עבודה הדרגתית של הכרות תוך כדי חשיפת דפוסי ההתנהגות במצבים חדשים .
המשתתפים היו עסוקים בעצמם והקשר עם הקבוצה היה רופף יותר. הקבוצה היוותה מעין מראה מעודדת התנסות .ככל שההתנסות התקדמה חברי הקבוצה נראו רגועים יותר ומסוגלים יותר
להתייחס לעבודת חבריהם. נראה כי ההתייחסות זו נבעה מהגברת תחושת  הביטחון שרכשו כלפי הסוס  .
חברי הקבוצה נקשרו לסוסים והתקשו לוותר על הסוס שרכבו עליו בפגישה הקודמת. החברים התייחסו לסוסים כבעלי קווי אישיות מסוימים ואף המליצו לחבריהם כיצד עליהם לנהוג עם אותם סוסים
בחלק השני של העבודה נעשתה עבודה בתנועה על חווית מובל מוביל . דרך חווית המוביל ,עלתה התייחסות לקשר בין המוביל למובל ודרכי התקשורת עמו,תחושת מותאמות ביניהם וחווית אחריות כלפיו . חווית המובל העלתה את חווית האימון באחר ,תרומת המובל לחווית המותאמות.
בשלב העיבוד המשתתפים התייחסו למצבים שונים בחייהם בהם חשו רגשות דומים שהשתקפו דרך העבודה עם הסוס.
אחד מהמשתתפים התייחס למצבי חיים בהם חווה קושי לשחרר שליטה ולסמוך על התפתחות תהליך. דבר זה מונע ממנו להצליח לצאת מתקיעות וקבלת החלטות .
משתתפת אחרת דיברה על הבנתה כי היא נשענת על הזולת וכועסת על חוסר מותאמות אליה. העבודה עם הסוס חידדה עבורה את שדריה למוביל ואפשרה תובנה לגבי חייה.
בשלב זה היתה התייחסות לקווים המקבילים במיקום בקבוצת ההדרכה והתייחסות לזוויות אחרות שהופיעו במהלך העבודה עם הסוס.
 

 

 

 

בשלב זה שולבו רכיבה וטיפול בסוס . שיעורי הרכיבה כללו ריצה תוך כדי קימה וישיבה וכן הנעת הסוס במכשולים שדרשו הנהגה מדויקת יותר של הסוס .
הטיפול בסוס כלל הברשה ,שטיפת הסוס ושימת אוכף . כמו כן הם התנסו בניקוי אורוות.
ניתן דגש רב יותר על עבודה משותפת שדרשה התחככות זה בזה ואפשרה התייחסות למצבים בין אישיים.
יאלום מתייחס לכך שבשלב זה הקבוצה עוברת להתעסק בדומיננטיות שליטה וכוח .העימות האופייני לשלב זה הוא בין החברים או בינם לבין המנחה.כל חבר  מתמקם בעמדה התואמת לכמות היוזמה והכוח המועדפת שלו.בהדרגה מסתמנת היררכית השליטה וסולם הדרגות.
קבוצה זו הורכבה ממשולש :מטפל, חברי הקבוצה והסוסים. כיון שהמנחה מהווה מקור לידע וביטחון עולה חשש להתעמת עם המנחה והעימות בקבוצה זו קיבל ביטוי כלפי הסוסים .
חברי הקבוצה ייחסו מקום וכוח לסוסים עפ"י הבנתם ,ונעשתה השלכה מתפיסתם את עצמם ומקומם בקבוצה לעדר הסוסים .
בשלב זה ניתנות הערות ובקורות על התנהגות החברים ולא כביטוי לקבלה והבנה עמוקה אלא בשירות התחרות על עמדת כוח ושליטה.
משתתף אשר ניסה לעלות על הסוס במהירות ושללא לפי כללי הבטיחות,קיבל הערות מהחברים כמו "תמיד אתה קופץ למים ,פה זה בלתי אפשרי. "...
היו משתתפים שנתנו "עצות " כיצד לנהוג בסוס ,להתקרב איליו ולהבריש אותו.
עם זאת מאבק השליטה עם המנחה בא לידי ביטוי באופן פסיבי. במהלך העבודה חלק מהקבוצההתבקש לצפות בחבריהם רוכבים. בשלב זה חלקם שוחחו ביניהם ויצרו תתי קבוצות או שלא השתתפו באופן פעיל בטיפול בסוס )כמו הברשתו( .
חברים אילו לא הביעו התנגדות אקטיבית ורק בשלב העיבוד התנהגות זו הובנה כצורך בשליטה כתגובה לחרדה מאיבוד שליטה.
כמו כן היחס למדריך הרכיבה השתנה והוא נתפס כדמות מנהיגה "מצואיסטית" המהווה מודל לחיקוי ומגרה התייחסות לחלקים גבריים ונשיים של חברי הקבוצה.
המנחה )פסיכולוגית( ,נתפסה כדמות מתווכת כאשר נראה היה כי בהיררכיה ,מדריך הרכיבה היה בראש והמנחה לצידו.  היא משפיעה ופחות סמכותית. 
הבדלי התייחסות אילו אפשרו דיבור על יחסי הקבוצה עם דמויות סמכות בחייהם.
המנחה ומדריך הרכיבה ראו תפיסה זו כמוקד עבודה בקבוצה דבר אשר איפשר התמודדות עם מתח שיכול היה להיווצר ביניהם. חלוקה טבעית בעבודתם אפשרה השלמה בניהול הקבוצה. 
בהמשך ככל שהחרדה ירדה,חברי הקבוצה יכלו להתייחס זה לזה ובאו לידי ביטוי ה"יחד ולחוד . "לעיתים הקבוצה היוותה כר נרחב לתמיכה וסיוע לחבריה ולעיתים היתה אווירה של תחרותיות. חלק מחברי הקבוצה שהתקשו יותר ,נאלצו להתמודד עם חוויות של חוסר השתייכות ,כישלון וחוסר אימון בכוחותיהם .
התמודדויות אילו אפשרו לבוא במגע עם הרגשות אילו שבאו לידי ביטוי בקבוצת ההדרכה ,סביב הבאת מקרה שאולי "לא יאהבו לשמוע את העבודה איתו",סביב מצבי עימות על רקע תחושת השתייכות ורמת השפעה. 
רמת האינטימיות בקבוצה הועמקה ונראה כי התאפשרה עקב התמודדות עם שלב זה וירידת החרדה כתוצאה מכך .
נראה היה כי עבודה זו אפשרה לקבוצה להתבונן בתהליכים סמויים שבמהלך שלוש שנות עבודתם המשותפת  נעשו פחות בולטים ,דבר אשר אפשר בהמשך שינויים. 
ברובד התוך אישי העבודה עם הסוס חידדה את התייחסות לרגשות של מתן אימון ,מוכנות להתמסרות והתנהגות אסרטיבית כלפי הסוס.  הרכיבה חייבה את הרוכבים להיות בקשר עם הסוס ולהנהיג אותו באופן ברור וחד. היא חייבה להתחבר לכוחות הרוכב ולחדד את חווית ההתמסרות או חוסר ההתמסרות.כמו כן לאפשר לרוכב לבדוק מה דורשת ממנו התמסרות ומתן אימון.
בחלק השני של התהליך נעשתה עבודה באמצעים חוויתיים בהם המשתתפים היו צריכים להביע בצבע  על דף את חוויתם ביחס לסוס וביחס לקבוצה.
בתהליכי העיבוד נעשו הקבלות בין העבודה הישירה עם הסוס לבין חייהם הפרטיים.
משתתף שקיבל את הסוס הגבוה יותר התייחס לחווית הבולטות שלו עקב השמנה במהלך ילדותו.חוויה זו השפיעה על צורת השתלבותו בקבוצה חדשה.
משתתפת אחרת התייחסה לחוויות שלה סביב תחרותיות ותחושת יאוש במצבים כאלו עד כדי נסיגה לעצמה והימנעות.
 
 

 

 

 

יאלום מתייחס לכך שבשלב השלישי מתפתחת לכידות קבוצתית בוגרת ובשלה .יאלום מצטט את בודמן  "בשלב זה עולמה הבין אישי של הקבוצה הוא עולם של איזון ,תהודה,ביטחון,מורל משופר,אמון וחשיפה עצמית".
העיסוק המרכזי של הקבוצה בשלב זה הוא סביב סוגיות של אינטימיות ולכידות. בשלב הזה העיסוק המרכזי הוא התנועה על הציר של קרוב או רחוק.
יאלום רואה את שלב הלכידות כמורכב משני שלבים:שלב מוקדם של תמיכה הדדית מרובה)של הקבוצה נגד העולם החיצון( ושלב מתקדם יותר של עבודת צוות אמיתית בה המתח אינו נובע ממאבקי שליטה אלא ממאבקו של כל חבר בהתנגדויותיו שלו. )יאלום, 2006(
הקבוצה נכנסה לשלב האינטימיות כאשר במקביל לעליית עצמאות המשתתפים בעבודה עם הסוסים הועמק התהליך בין ובתוך חברי הקבוצה.
תהליך הרכיבה נכנס לסט קבוע כאשר התפתחה יותר עצמאות כלפי הטיפול בסוס . כמו כן לימוד של אלמנטים חדשים  לא עורר חשש מתגובות הסביבה ואף היתה תמיכה וסיוע  בעצות מתוך "ניסיונם ."החלפת סוסים אפשרה להתנסות ברכיבה על סוסים בעלי אופי שונה וסייעה לכן לחוות חוויות נוספות עמוקות. 
בשלב זה היתה גמישות ותנועה בין מדריך הרכיבה למנחה )פסיכולוגית( והתחושה היתה שקיימת חווית לכידות בינם לבין עצמם ,תוך שמירה על הזהות של כל אחד מהם  .
שלב זה אופיין בכניסה לתכנים אישיים ואינטימיים.נראה היה כי  במקביל לביטחון שחשו כלפי הסוסים  הם חשו ביטחון זה כלפי זה ,דבר אשר אפשר חשיפה גבוהה יותר ויכולת להעזר בזולת .
דוגמא לכך היתה בשיתוף של אחת המשתתפות בכך שחלתה במחלה כרונית  סמוך לתחילת העבודה השגרתית של הקבוצה. נושא זה עלה סביב חוויות גוף חזקות שחשה תוך כדי המפגש עם גוף הסוס .
היא חשה את גופה מגיב וחזק ,דבר שעמד בניגוד גמור לחווית הגוף במהלך מחלתה.הקבוצה הופתעה מהמידע החדש לה ,אך התאפשרה תמיכה והכלה של הנושא. 
אחת מחברות הקבוצה סיפרה כי היא מאפיינת את עצמה כאדם שאוהב לאתגר את העולם ולקחת סיכונים. כילדה היא תמיד נפצעה ,אך לא ייחסה לכך חשיבות רבה.
העבודה עם הסוס הפגישה אותה עם חוויה זו בעוצמה רבה ,אך בניגוד לחווית ילדות בו לא קיבלה את הפציעות כמסר להתנהגותה,כאן היא חוותה את הסוס מגיב להתנהגותה בעוצמה רבה.
עוצמה זו עוררה אצלה חרדה ,דבר אשר חייב אותה למצוא דרך טובה יותר "לליבו" של הסוס.
בעקבות חוויה זו חברת קבוצה זו הבינה עד כמה היא כמהה במהלך ילדותה לתגובה מצד הסביבה להתנהגותה  האופיינית ל"בן" )עפ"י הגדרת אמה(. תגובה זו לא הגיעה כילדה ,אך הגיעה מצד הסוס.
חברים מהקבוצה התייחסו לכך שלאורך העבודה ,הם זיהו שהחברה הנ"ל טיפלה במטופלים קשים ולא חשה את הסכנה. היא נתפסה בקבוצה כבעלת אומץ ויכולות טיפוליות טובות אולם פעמים  זוהתה הכחשה כשהקבוצה היוותה "קול הסכנה " עבורה.
 
חבר אחר לקבוצה סיפר שהוא נעשה מודע לקשייו להניח את גופו באופן מתמסר על הסוס. הוא חש את ישבנו מכווץ ללא יכולת להרפות. העבודה המרכזית התוך אישית שחבר זה  עשה היה לנסות להרפות עצמו וללמוד לסמוך על הסוס. 
בתהליכי עיבוד הוא הצליח להתחבר לחוויה מרכזית בחייו- הצורך לשלוט בתהליכים בגלל הקושי לסמוך על האחר. התנהלות זו בחייו נתנה לו תפקיד מרכזי בקבוצה אשר לעיתים הכביד עליו. הוא ריכז את ההודעות לחברי הקבוצה ואירח את הקבוצה בקליניקה שלו.
 
 
 
שלב רביעי-פרידה:
סיום מתוכנן מתוך הסכמה הדדית מהווה חלק בלתי נפרד מהעבודה הטיפולית וכולל סקירה ,אבל וחגיגה .על מנת שיהיה לסיום אפקט טיפולי הוא צריך להיות ברור וממוקד ולא סוג של דעיכה סבילה .
ההתעמתות עם סיום טיפול  היא חוויה תחומה ,התעמתות עם גבולות . 
תקופת אבל היא חלק משמעותי ובלתי נמנע מפרידה. האובדן הנוכחי מעורר פעמים רבות זיכרון של אובדנים אחרים. תהליך ההיזכרות קשה וגורם לחלק מהמטופלים להתקשות לשאת אותו. דבר זה יכול להוביל לנסיגה בטרם עת עם תירוצים שונים.
כיון שישנה חשיבות רבה שהמטופל יחווה את ההתנסות הקבוצתית כמשהו חיובי ,את חברי הקבוצה והמנחה,דילוג על הפרידה עלול לפגוע בכך. פגיעה זו תפריע בצמיחתו העתידית של המטופל.
ישנם חברים אשר מנסים ליצור גשרים מעבר לחיי הקבוצה ,על מנת להתמודד עם הפרידה וכאן לדעת יאלום המטפל חייב שלא לתת יד להכחשת הסיום.)יאלום, 2006(
בקבוצה זו הסיום היה מורכב ,כיון שהקבוצה היתה קבוצה עם עבר ועתיד משותפים מעבר לטיפול  הקבוצתי הנוכחי. דבר זה הקשה להתייחס לסיום כסוף וחיזק את מנגנון ההכחשה כיון "שאנחנו לא נפרדים באמת."
בין חברי הצוות נוצר מתח כשמדריך הרכיבה התקשה להבין מדוע יש להשקיע בפרידה ובמידה מסוימת  עודד הכחשה. הוא התקשה להבין את חשיבות העיבוד לאורך כל המפגשים ולא לקח בהם חלק אקטיבי ,אלא פסיבי.
לאחר עיבוד הנושא בין המנחים ,ניתן מקום ברור יותר לתהליך הפרידה כאשר שלב האבל היה יחסית קצר. שלב זה התמקד יותר בתחושת אובדן הרכיבה . מעין דבר טוב שניתן ונלקח מהם. חלקם התייחסו לכך שהם היו רוצים להמשיך לרכב וביטוי של הכחשה היה ניסיון לשוחח עם בעל החווה על המשך רכיבה. מעין חוסר סגירה של התהליך.
לקראת סיום העבודה הקבוצתית תוכננה יציאה לטיול בשטח .המחשבה היתה שיציאה החוצה תהווה מעין חגיגת סיום.  
כיון שהקבוצה ממשיכה להיפגש בהמשך ,תהליך הפרידה מוקד סביב העבודה בחווה עם הסוסים.
כיון שהטיול היה שינוי בצורת העבודה והיווה "מסיבת פרידה" עלו נושאים שונים שעלו לאורך המפגשים. החברים השוו חוויות שונות שחשו וסיכמו את התהליך עבורם. 
 

 

לקראת סיום באו לידי ביטוי דפוסי פרידה שונים. היו מי שאמרו שהם מתכוונים להמשיך לקחת שיעורי רכיבה במקום והיו מי שהתקשו "פיזית" סביב הפרידה. מישהי אמרה שאינה יכולה לקחת חלק במפגש הסיום באמתלה משפחתית ולאחר בירור והבנת קשייה ,היא הגיעה למפגש הסיום.
היה מי שחילק בין חברי הקבוצה תפקידים לגבי הבאת אוכל לפגישת הסיום.
העבודה עם הסוס אפשרה לקבוצה לגעת בתכנים רגשיים עמוקים אשר נבעו מהמפגש גוף נפש .
התהליך הקבוצתי  התפתח  משלב הכרות לשלב אינטימיות ועד לפרידה. תוך כדי העבודה המשתתפות התחברו לחוויות אישיות ולמדו על דפוסי יצירת מערכות בין אישיות וכין נגעו בתכנים תוך אישיים.
 

 

העבודה בקבוצה זו בקו התבססה על הכרות מוקדמת עם מדריך הרכיבה, והיתה מרתקת עבור שני חברי הצוות. מטרת הניסיון לחלק תפקידים באופן ברור,היתה לאפשר לכל אחד ידיעה של תחום חברו מתוך כבוד וכדי להימנע ממתח מיותר. מתח אשר עלול לפגוע בהתפתחות הקבוצה.העבודה לרוב זרמה והיתה נינוחה.
עם זאת בעיבוד מאוחר יותר נראה כי לא נעשה תהליך מספק של הבנת התהליך הרגשי)מצד מדריך הרכיבה( . דבר זה בא לידי ביטוי בקושי של מדריך הרכיבה להשתתף בפגישות העיבוד ובפרידה. תוך כדי העבודה נעשו תהליכי עיבוד בין חברי הצוות שהקלו .
באופן עקרוני  נראה כי ההכשרה שEAGALA מציעה פתרון יעיל לקושי זה ולשפר את עבודת הצוות.ההכשרה מצפה שכל איש מקצוע ינסה להעמיק ולהבין טוב יותר את עולמו המקצועי של בן זוגו בהנחיה. וכן בתהליך ההכשרה שותפים בעלי המקצוע משני התחומים.
 

סוס הוא בע"ח רגיש לזולת והינו חיה עדרית. שני אלמנטים אילו גויסו בהצלחה לעבודה על הגברת המודעות העצמית ביחס לחוויות תוך אישיות המשפיעות על הקשרים הבין אישיים .
צורת עבודה זו מתאימה לעבודה עם קבוצות החל ממתבגרים ועד למבוגרים שאינם בהכרח אנשי מקצוע טיפולי המעונינים בהגברת המודעות העצמית.
סוג עבודה זה  אינו מתאים לאוכלוסיה עם קשיים רגשיים חמורים אשר אינם מודעים לגודל הסוס ולסכנות שבקרבה איליו ואשר מתקשים לתקשר מילולית ולא מילולית עם אנשי המקצוע והסוס.
חוסר מודעות מינימלית יכולה לסכן אותם.