מאמר להתאחדות

בולבי מבקר בחוות הסוסים או דפוסי התקשרות ורכיבה טיפולית

הכותבת: ד"ר טל-לי אביב,
פסיכולוגית קלינית וחינוכית, מטפלת משפחתית, מורשית לעסוק בהיפנוזה, מדריכה רכיבה ומוסמכת EAGALA , מרצה במכון מגיד.

המפגש הראשוני עם הסוס מעורר רגשות רבים ותגובות מעניינות. יש מי שיחבק את הסוס וירגיש שמחה מהמפגש, יש מי שיביע פחד מעצם המפגש, יש מי שיתייחס אל הסוס כאל אובייקט ללא ביטוי רגש. ההבדל בהתייחסות של הרוכב אל מדריך הרכיבה והסוס בא לידי ביטוי גם בהמשך.
בולבי היה תיאורטיקן שגיבש את תיאוריית ההתקשרות היכולה לסייע לנו להסביר את המתרחש ולהציע כיצד ניתן להיעזר בתיאוריה זו.

הנחות היסוד
התיאוריה מהווה מסגרת רחבה להבנה כיצד יחסים אנושיים קרובים תורמים לויסות הרגשי, לבריאות הנפשית ולצמיחה הפסיכולוגית, ומאפשרת להתבונן במכנה המשותף לתהליכים אישיותיים והבדלים בינאישיים של האדם, תוך התייחסות לעולם הרגש שלהם לאורך שנות החיים. בולבי סבר כי לאדם "מערכות התנהגותיות", מולדות, התורמות לשמירה על המין האנושי ועוברות גנטית לדור הבא. המערכת ההתנהגותית מהווה אוסף התנהגויות אשר מטרתן להגביר את סיכויי ההישרדות של האדם באופן מותאם לסביבה. עם זאת חוויות למידה שונות מעצבות הבדלים בין האנשים השונים. חוויות חוזרות ונשנות מגבשות הפנמות שונות המהוות דפוס יציב יחסית של תפקוד המערכת ומייצג את ההיסטוריה הפרטית של האדם לגבי מערכת יחסים ספציפית. מערכת "ההתקשרות" הינה אחת מהמערכות הביולוגיות אשר מטרתה, הענקת הגנה מפני סכנה, מתן תמיכה במהלך מצוקה ולימוד חברתי. התקשרות מוגדרת כקשרים משמעותיים עם אדם שאינו בר החלפה על ידי האחר, למרות שקשרים דומים יכולים להתקיים במערכות יחסים נוספות. יחסי ההתקשרות מאופיינים על ידי הצורך בקרבה, מתח סביב פרידה, שמחה לאחר מפגש מאחד וצער על אובדן.

מהו הבסיס ליחסי התקשרות?
בסיס יחסי ההתקשרות הינו בקשר הראשוני הנוצר בין התינוק לדמות המטפלת, אשר מהווה צורך הישרדותי, ראשוני ועומד בפני עצמו לאורך כל החיים ואין מטרתו רק לספק את צרכיו הגופניים של התינוק אלא גם את הצרכים הרגשיים. בולבי הניח כי סיפוק הצורך בהתקשרות אינו מותנה רק בתגובות מולדות של התינוק (בכי חיוך וכו') ובהתנהגות של חיפוש קירבה מצדו אלא גם במאפייני הדמות המטפלת. במערכת יחסים של תינוק עם הדמות המטפלת, התינוק תופס את תפקיד הנזקק והתלוי במערכת היחסים והדמות המטפלת תופסת את תפקיד "החזקה והחכמה"- דמות התקשרות.

תרומת ההתקשרות להתפתחות בריאה
הנחת היסוד של התיאוריה היא שאינטראקציה עם דמות מטפלת זמינה ותומכת בזמן מצוקה, מאפשרת התפתחות של חווית התקשרות בטוחה והתינוק יראה בדמות זו "בסיס בטוח". ה"בסיס הבטוח" מסייע לתינוק לצאת ולחקור את העולם תוך כדי ידיעה שדמות ההתקשרות תעמוד לצידו ותסייע לו בשעת הצורך. התרחקות מ"הבסיס הבטוח" מעודדת צמיחה קוגניטיבית ומפתחת את עצמאותו של התינוק. הדמות המטפלת נתפסת גם כ"מקום מבטחים" אליה שבים על מנת להירגע, לווסת רמות של חרדה ועל מנת לחזור לפעילויות.

הפנמה של היחסים- מודל עבודה פנימי
המידע שנצבר לגבי היסטורית היחסים עם דמויות ההתקשרות, עובר הפנמה לייצוגים מנטאליים מודעים ולא מודעים של העצמי. בולבי, קורא לייצוגים המופנמים, "מודל עבודה פנימי", אשר מטרתו לאפשר לפרט לנבא אינטראקציות עתידיות שלו עם הסביבה. במשך השנים המודלים מתרחבים מיחסי תינוק-דמות מטפלת, ומייצגים מערכות יחסים עם דמויות נוספות בחייו. מודלים אילו נוטים להיות יציבים ועקביים יחסית במהלך החיים ומהווים גורם חשוב להמשכיות ותחושת הרצף. כאשר נוצרת אינטראקציה חדשה האדם נוטה לצפות שאותו אדם ינהג כפי שמוכר לו וכפי ש"מודל העבודה הפנימי" התגבש). האדם יצפה למוכר גם כאשר קיימות עדויות לכך שהקשר החדש אינו דומה ל"מודל העבודה הפנימי". מודל העבודה משפיע על וויסות הרגשות וההתנהגות ביחסים קרובים לאורך השנים.

דפוסי התקשרות
התקשרות לדמות התקשרות זמינה במהלך מצוקה, תבנה חוויה חיובית, הסתכלות אופטימית כלפי העולם וכלפי העצמי ותסייע בהתפתחות אסטרטגיות מותאמות לוויסות הרגשות, תפקודים חברתיים אפקטיביים ובריאות נפשית וזהו הביטוי לדפוס התקשרות בטוח.
חוסר זמינות או דחייה על ידי הדמות המטפלת במהלך מצוקה, תערער את תחושת הביטחון, תוביל להיווצרות דימויים שליליים עצמיים ושל האחר ולקשיים בהסתגלות ובעיות נפשיות. בדפוס התקשרות לא בטוח אין התנהגות אוטומטית של חיפוש אחר קירבה בזמן מצוקה מתוך ביטחון בזמינות הדמות המטפלת. דפוסי התקשרות לא בטוחים מתחלקים לשניים: חרדה או הימנעות. אדם עם דפוס התקשרות חרד יהיה מודאג שהאחר הקרוב לו לא יהיה זמין בשעת הצורך ולכן יפעיל אסטרטגיה של הפעלת יתר. במצב זה האדם מגביר את מאמציו באופן אינטנסיבי, על מנת לאלץ את דמות ההתקשרות לתמוך בו תוך שהוא נותר דרוך ובכוננות להביא את הדמות להגיב לצרכיו, למרות שאינה זמינה. אדם עם דפוס נמנע יפעיל אסטרטגיה של תת-הפעלה. כיון שהאחר נתפס כדמות שאינה בטוחה הוא יוותר על החיפוש לקרבה. האדם הנמנע ינסה לדכא את מערכת ההתקשרות, כדי שלא לחוש כאב ומצוקה הנגרמים מאי זמינות דמות ההתקשרות. נמנעים ינסו לשמר את המערכת במצב לא פעיל גם כאשר המערכת אמורה להיות מופעלת. במשך הזמן המודלים הופכים להיות קבועים וחלק מהאישיות של האדם. יחד עם זאת, מחקרים הצביעו על כך שדפוס התקשרות יכול להשתנות, מעט או בדרמטיות, תלוי בהקשר או בחוויות מאוחרות. ולכן, התנסות ועבודה קבועה עם סוס במסגרת רכיבה טיפולית יכולה להשפיע באופן חיובי.
ילדים רבים המגיעים לטיפול סובלים מבעיות חברתיות וניתן לראות כי לדפוסי ההתקשרות של הילד השפעה על יחסים עם קבוצת השווים. לילדים עם דפוס התקשרות בטוח יש נטייה לחוש ביטחון עצמי, הם בעלי כלים חברתיים ויכולת לרכוש לעצמם חברים בצורה טובה יותר מבעלי דפוס לא בטוח. יחסים חברתיים הינם חיוניים כדי שילד יחווה אפשרות ללמוד על נקודת המבט של האחר, ויתרמו לתחושת הביטחון של הילד ולתחושת ההתחברות, ובכך יסייעו בהתפתחות עצמי בריא.

תרומת הרכיבה לשיפור דפוסי ההתקשרות של הילד
בתהליך הרכיבה ישנם שלושה שותפים: המטופל, מדריך הרכיבה והסוס, זהו המשולש הטיפולי. ישנה חשיבות להתבוננות במחוות המטופל ותגובותיו למטפל, לחיה הטיפולית ולאינטראקציה בין המטפל לחיה. להתנסות במערכת היחסים קיים משקל בתהליך השינוי בדפוסי ההתקשרות. התנסות בחוויה נענית ונוכחת במהלך טיפול, יכולה להשפיע על דפוסי ההתקשרות של המטופל. יכולתו של המטפל לספק "בסיס בטוח" עבור המטופל וחשיפה מיומנת של היחסים בעבר ובהווה יכולים להוביל לעדכון מודלי העבודה למצב טוב יותר. ההתנסות במערכת היחסים ב"כאן ועכשיו", כלומר בזמן אמת, ולא דיון אינטלקטואלי, יוכלו לאפשר את השינוי. כיון שבמהלך מפגש אנושי, האדם מפעיל מודלי עבודה קיימים, בעל דפוס התקשרות לא בטוח, יתקשה ליצור קשר ראשוני עם המטפל ולכן ישנה חשיבות רבה להיות המדריך, דמות התקשרות בטוחה. המדריך, נדרש להיות רגיש ולהיענות לצרכי המטופל בזמן עוררות כתוצאה ממצוקה, להשרות אווירה עקבית ובטוחה ולאפשר לרוכב לחקור את העולם ללא חשש מביקורת ופגיעה. מדריך הרכיבה מתבקש להיות זמין לרוכב, קשוב לרגשותיו כאשר הסוס מהווה עבורו מראה המשקפת תחושות של הרוכב. תפקיד המדריך להיות ערני לכך ולהגיב בהתאם. קיימת חשיבות רבה שלא להגיב באופן בקורתי כלפי "טעויותיו" של הרוכב. הסוס הינו בע"ח רגיש מאוד ונענה באופן מדויק למחוות התקשורת של הרוכב. העקביות שקיימת בעבודה תאפשר לרוכב לפתח יחס של ביטחון כלפי המדריך והסוס. המדריך אמור להיות "חוף מבטחים" ו"בסיס בטוח". כאשר מתפתחת חוויה שהמדריך מהווה "בסיס הבטוח" הרוכב יסכים לצאת ולחקור את העולם תוך כדי ידיעה שדמות ההתקשרות תעמוד לצידו ותסייע לו בשעת הצורך. דמות ההתקשרות נתפסת גם כ"חוף מבטחים", אליה שבים על מנת להירגע, לווסת את רמות החרדה ועל מנת לחזור לפעילות בהתאמה לתיאוריה ניתן להניח כי ברכיבה הטיפולית, שני השותפים לתפקיד המטפל, המדריך והסוס, יכולים להשפיע על התהליך שעובר הילד. המדריך בוחר את הסוס המתאים לילד, מפגין ידע מנסה לדייק את העבודה עם הסוס על פי צרכי הילד. הוא מתווך עבור הילד את עולם הסוסים בביטחון תוך כדי וויסות התנהגותו. יחד עם זאת, יחסי המדריך עם הסוס עם הרגישות כלפי צרכי הסוס באופן עקבי, יכולים לסייע למטופל לראות במטפל אדם קשוב, נחמד ואכפתי, ובכך יכול להוות עבור הילד דמות התקשרות בטוחה. יחס המטפל כלפי החיה כלא בקורתי יכול לאפשר למטופל להאמין שזהו היחס לו יזכה מהמטפל, דבר אשר יכול להפוך את המרחב הטיפולי כמרחב בטוח. תיווך הסוס לרוכב, מאפשר לו לחוש בטוח לשוחח על עולמו דרך השלכה על הסוס.
לסיכום, ישנה חשיבות רבה למסגרת בה נערכת הרכיבה הטיפולית, לקביעות , יציבות וזמינות על מנת לסייע בפיתוח דפוס התקשרות בטוח. דפוס אשר יסייע לרוכב ללמוד לווסת את רגשותיו, לגלות סקרנות ואומץ לצאת לחקור את העולם ולהתנסות, וכמובן ישפר את הביטחון העצמי והמצב החברתי.

#{title}